מילון המושגים המלא לסכסוך הישראלי-פלסטיני

אינתיפאדת אל-אקצה פרצה בשנת 2000, שבע שנים לאחר הסכם אוסלו (1993) והובילה לשיאים חדשים בסכסוך. הסיבה הרשמית הייתה עלייתו של אריאל שרון להר הבית, אבל בפועל פרצה ההתקוממות העממית בשל כישלון השיחות בקמפ דייוויד ובשל הטענות שהופנו נגד ראש הממשלה דאז אהוד ברק, על שאינו נותן מענה לבעיית הפליטים הפלסטינים שברחו /גורשו מישראל במלחמת העצמאות וחיים כיום במדינות ערב וברצועת עזה.

אירועי האלימות של אינתיפאדת אל אקצה הובילו במקביל להצתת מהומות גם בקרב ערביי ישראל לאות הזדהות. מהומות אלה נמשכו שלושה ימים רצופים ולוו בחסימת כבישים ראשיים ובזריקת אבנים.

בשנת 1964 הקימה הליגה הערבית בקהיר את הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) כנשק כנגד מדינת ישראל. עד מלחמת ששת הימים היה אש"ף מעורב במתקפות מחבלים, אשר הגבירו את הסכסוך. אש"ף הפך ברבות השנים לארגון גג המאגד תחתיו תנועות לאומיות, שהבולטת שבהן היא הפת"ח. עד סוף שנות ה-80 היו מטרות הארגון ייצוג פוליטי של העם הפלסטיני ומאבק מזוין במדינת ישראל במטרה לחסלה.

רקטות ארטילריות תקניות המצויות הן בידי ארגון החזבאללה והן בידי ארגוני הטרור הפלסטינים ברצועת עזה, ומשוגרות על ידיהם לעבר ישראל.

דו"ח מיטשל, ששמו הרשמי הוא דו"ח ועדת שארם א-שיח לבדיקת אירועי אוקטובר, מסכם את מסקנותיה של ועדה מיוחדת, שהוקמה בעקבות מפגש הפסגה שהתקיים בשארם ב-17 באוקטובר 2000, בנוכחות נציגי ישראל, הרשות הפלסטינית, ארה"ב, מצרים, ירדן, האו"ם והאיחוד האירופאי. הסכם הפסקת האש מיוני 2001 הוא הנדבך הראשון ביישום המלצות הדו"ח, שהציע הקפאת הבנייה בהתנחלויות וחידוש המו"מ המדיני.

"הגדה המערבית" הוא שמו של קו הפסקת האש, המכונה גם "הקו הירוק" או יהודה ושומרון. "הגדה המערבית" היה שם מנהלי שנבחר על ידי ממלכת ירדן, ששלטה באזור בשנים 1949-1967. השם "יהודה ושומרון" נקבע לאחר מלחמת ששת הימים, לנוכח העובדה, כי מבחינה משפטית ואדמיניסטרטיבית האזור נשאר נפרד ממדינת ישראל וכפוף לממשל צבאי מיוחד, למעט השטחים שסופחו לשטח המוניציפאלי של ירושלים ב-1967.

ב-12 באוגוסט 2006, חודש לאחר פרוץ מלחמת לבנון השנייה, קראה מועצת הביטחון של האו"ם להפסקת אש בין ישראל לחזבאללה, תוך פריסת כוחות חמושים של האו"ם והצבת צבא לבנון בדרום לבנון, במטרה למנוע מארגון החזבאללה להמשיך לפעול בשטח לבנון.

זוהי החלטה שהתבססה על יזמה בריטית-אמריקנית בעקבות מלחמת ששת הימים (הגרסה המלאה נמצאת באתר הכנסת) וסעיפיה קראו בין היתר ל”נסיגה של כוחות מזוינים ישראליים משטחים שנכבשו” במלחמת ששת הימים ול”שימת קץ לכל טענות לוחמה או מצבי לוחמה וכיבוד ריבונותה, שלמותה הטריטוריאלית ועצמאותה המדינית של כל מדינה באזור וזכותה לחיות בשלום, בתוך גבולות בטוחים ומוכרים, חופשית מאיומים או ממעשים של שימוש בכוח”. כן דובר בהחלטה על הצורך ”לערוב לחופש השיט דרך נתיבי-מים בינלאומיים באזור, להשיג יישוב צודק של בעיית הפליטים, לערוב לאי-פגיעה בשטחה של כל מדינה באזור ובעצמאותה המדינית ע”י אמצעים הכוללים כינונם של שטחים מפורזים.” ההחלטה התקבלה כמעט מיד ע”י מצרים וירדן. ישראל קיבלה את ההחלטה בדצמבר 1967. סוריה קיבלה את ההחלטה רק לאחר עלייתו לשלטון של הנשיא אסד, והדיון מול הפלסטינים נותר קיים בשל סוגית היקף הנסיגה ובעיית הפליטים.

לאחר עלייתו של יצחק רבין לשלטון ב-1992, נחתם הסכם אוסלו, שבו הובעה הכרה הדדית של שני הצדדים - ישראל והפלסטינים אלו באלו. במסגרת ההסכם, ניתנה הרשות להחזיק נשק (רובים, אקדחים ומקלעים) אך ורק לקציני הביטחון הפלסטינים. העברת שטחים לידי הרשות הפלסטינית החלה במהלך המשא ומתן, בשאיפה לסיים את הסכסוך בתוך חמש שנים. אבל החמאס והג`יהאד האיסלאמי פתחו בפיגועי טרור שסיכלו כל סיכוי ליישוב הסכסוך.

הסכם נהר וואי הוא הסכם בין ישראל לרשות הפלסטינית, שנחתם בטקס רשמי בית הלבן ב-23 באוקטובר 1998 ונועד לקבוע ולפרט צעדים להקלת יישום הסכמי אוסלו, תוך קביעת לוח זמנים. ההסכם קבע לוח זמנים והיקף של הנסיגות בהן מחויבת ישראל ובמקביל לוח זמנים לצעדים ביטחוניים של הפלסטינים באיסוף נשק בלתי חוקי, לחימה בטרור ומניעת הסתה.

התנחלות הוא כינוי נפוץ להתיישבות יהודית ישראלית באזורים שנכבשו על ידי ישראל במלחמת ששת הימים מעבר לקו הירוק. הרשות הפלסטינית רואה ב"התנחלויות 1948" את שורש הסכסוך, ולכן על כל במה, בתקשורת הרשמית, בדרשות במסגדים, בכל ספרי הלימוד ובכל הזדמנות מתייחסת הרשות לשטחי 1948 - כולל קריית יובל ושכונות נוספות בירושלים - כאל "התנחלויות". מבחינתם, זכות השיבה כוללת את פליטי 1948 גם מהשכונות הוותיקות של ירושלים או תל-אביב. הם אינם מבדילים בין רמת אביב שהיא מבחינתם שיח' מוניס לבין היישוב בית"ר שהיא מבחינתם הכפר בתיר. העובדות הן שההתנחלויות הוקמו לאחר מלחמת 1967, הרבה אחרי הקמת אש"ף ב-1964, מלחמות 1956 ו - 1948, טבח יהודי חברון וגירוש יהודי עזה ב-1929, עקירת יישובי גוש עציון וטבח מתיישביו בשנות ה- 20', ה-30' וה-40' והריסת כפר דרום ב - 1948. יש לציין, כי שורש הסכסוך הערבי ישראלי אינו נעוץ בגודלה של המדינה כי אם בעצם קיומה של ישראל - גם תל אביב וירושלים עלולות להיתפס כהתנחלויות.
רוצים לדעת עוד על התיישבות יהודית? לחצו כאן

"הקו הירוק" הוא למעשה קו שביתת-הנשק שבין מדינת ישראל למצרים, ירדן, סוריה ולבנון, כפי שנקבע בהסכמי שביתת הנשק שנחתמו בשנת 1949 לאחר מלחמת העצמאות, ועד לפריצת מלחמת ששת הימים בשנת 1967. שמו ניתן לו מכך שהוא צויר בעיפרון ירוק על המפה שבה השתמשו בדיונים.
רוצים מידע מורחב על הקו הירוק? לחצו כאן

בלחץ המנהיגות הערבית בארץ הוחלט להקים ועדת חקירה שתחקור את אירועי אוקטובר 2000. ועדה שנודעה מאוחר יותר בשם "ועדת אור". מסקנותיה פורסמו בספטמבר 2003. בין מסקנותיה לסיבות שהובילו לאלימות היו: הקצנה דתית בקרב ערביי ישראל, התגברות ההזדהות עם הפלסטינים והסתה של המנהיגות המקומית נגד ישראל.

בעקבות הפרעות שהיו בארץ, הקימה בריטניה ב-1936 את ועדת פיל, שחילקה את ישראל למדינה יהודית, שכללה את עמק יזרעאל, בית שאן והגליל התחתון, ומדינה ערבית שכללה את שטחי יהודה ושומרון.

הוועידה המשמעותית הראשונה בין הישראלים לפלסטינים מאז פסגת קמפ דייוויד (2000) ופריצתה של אינתיפאדת אל אקצה, הייתה הוועידה שנפתחה בעיר אנאפוליס שבמדינת מרילנד, ארה"ב, בשנת 2007. ועידת אנאפוליס שמה לה למטרה לנסות ולהניע מחדש את גלגלי השלום, ולסלול את הדרך למשא ומתן אינטנסיבי לקראת הסכם קבע ישראלי-פלסטיני. בוועידה השתתפו נציגים אמריקאים, ישראלים, פלסטינים, אירופאים, נציגי האו"ם, רוסיה ונציגים ממרבית הליגה הערבית, כמו גם מדינות ללא קשר דיפלומטי עם ישראל.

ועידה בינלאומית שנפתחה במדריד ב-30 באוקטובר 1991, לאחר מלחמת המפרץ, במטרה לקדם את תהליך השלום בין ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב. הוועידה היוותה זרז לפתיחת שיחות ישירות בוושינגטון בין הצדדים, שהובילו בסופו של דבר להסכם אוסלו.

ארגון טרור שיעי היושב בלבנון, שעיקר פעילותו הצבאית מסתכם בפעולות גרילה וטרור נגד מטרות ישראליות. בעקבות הנסיגה הישראלית מלבנון, צבר ארגון החזבאללה מחסני נשק בסמוך לגבול עם ישראל, וביולי 2006 תקף את יישובי הצפון והביא לפתיחתה של מלחמת לבנון השנייה.

תנועת החמאס נרשמה רשמית בישראל בשנת 1978 כאגודה אסלאמית על ידי שייח אחמד יאסין. ראשיתו של הארגון התאפיינה בפעילות חברתית ובשיפור חיי הפלסטינים. למרות שמטרת העל של הארגון הייתה השמדת מדינת ישראל, הארגון התמקד בכיבוש לבבות של העם דרך פעילות חינוך וחסד. נקודת המפנה חלה בשנת 1988, עם חשיפת הנשק שצבר החמאס ופרסום האמנה הקוראת להשמדת ישראל. הארגון עבר מפעילות חינוך וחסד לפעילות טרור, ובתגובה חיסלה מדינת ישראל את מבנה הפיקוד שלו. מאז נמצא ארגון חמאס במלחמת טרור נגד ישראל.

פינוי רצועת הביטחון בדרום לבנון בשנת 2000 הותירה את הגבול הבינלאומי ואת רחבי דרום לבנון פרוץ להשתלטות ארגון החזבאללה. כך התברר שש שנים לאחר הפינוי, כשהתחוורה עוצמת התחמשות הארגון וצבירת הנשק הרב על ידו. מאז ואילך תקף החזבאללה מוצבים של צה"ל ואת אזרחי ישראל. ביולי 2006 פתח הארגון בהפגזת יישובי הצפון בירי מרגמות וקטיושות כפעולת הסחה להתקפת שני כלי רכב צבאיים מסוג האמר שהיו בסיור על קו הגבול, והריגת שלושה חיילי צה"ל. שני חיילי מילואים נחטפו: רס"ל אהוד גולדווסר וסמ"ר אלדד רגב, ומלחמת לבנון השנייה פרצה. שנתיים לאחר מכן שחררה ישראל את המחבל הרוצח סמיר קונטאר, 197 גופות מחבלי חזבאללה ואסירים פלסטינים תמורת אהוד ואלדד, שהגיעו לישראל בארונות קבורה.

תכנית מדינית לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. התכנית הוצגה על ידי נשיא ארה"ב דאז ג'ורג' בוש הבן בשנת 2002 והציעה יעד ליישוב סופי וכולל של הסכסוך הישראלי-פלסטיני עד שנת 2005. זאת, תוך פתרון הדרגתי, רב-שלבי ורב-שנתי לסכסוך הישראלי-פלסטיני, בפיקוח ובסיוע ארה"ב, האיחוד האירופי, האו"ם ורוסיה.

"ערבויות הביטחון" מהוות סיוע כלכלי של ארה"ב לישראל. מוסד הערבויות החל לפני כ-20 שנה ונדרש בעיקר כדי לגייס את ההון הדרוש להעלאה ולקליטה של הגל העצום של העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר. הערבויות לא נוצלו ברובן בשנים האחרונות עקב השיפור המתמיד של מעמד ישראל בשוקי ההון, שעלה בדירוג האשראי העולמי של החברות המדרגות, למעמד הגבוה ביותר (AAA). דירוג זה מבטא את רמת הסיכון הנמוכה ביותר להחזר האשראי. מעמד זה בשוק האשראי הבינלאומי מאפשר לישראל להסתדר ללא הערבויות. עדות לכך היא העובדה שבמשבר האחרון ישראל כלל לא נעזרה בכספי הערבויות. מוסד הערבויות מאפשר לארה"ב להניע מהלכים ולהפעיל לחצים בעניינים החשובים להם. כמו כן, יש לציין כי הערבויות אינן מהוות תעודות ביטוח לישראל וניתנות בעירבון מוגבל - הן בשל העמעום סביבן, הן בשל היעדר מנגנון מימוש אוטומטי והן בשל עליונות החוקה והאינטרס האמריקאים העולים על התחייבות לישות זרה. הדבר נועד לאפשר חופש החלטה ודרכי מילוט ממימוש ההתחייבות.

הרקטה, הנקראת גם קסאם, היא כלי נשק שפותח על ידי החמאס ברצועת עזה ומשוגר אל עבר יישובי גבול הרצועה - אשקלון, שדרות והיישובים שבסמוך לגדר המערכת.

רצועת עזה, בכינויה הרשמי בישראל - חבל עזה, היא רצועת חוף המשתרעת על פני 40 ק"מ לאורך גבולה הדרומי של ארץ ישראל, בין חוף סיני לדרומו של מישור החוף. החל מספטמבר 2005 נמצא שטחה בריבונות חלקית של הרשות הפלסטינית.

בשנת 2005 נקטה ישראל מספר צעדים משמעותיים למען השגת יעדי התוכנית להקמת מדינה פלסטינית בשטחי יו"ש. אחד מהם - תוכנית ההתנתקות ברצועת עזה ובצפון השומרון, שבמהלכה פינתה ישראל במהלך חד-צדדי את ההתנחלויות הישראליות ואת מחנות צה"ל מרצועת עזה וכן ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון. ברשות אמנם נעשו צעדים לעבר רפורמה מדינית, אבל החשוב מכל לא התבצע - ריסון ארגוני הטרור, פירוקם והקמת כוחות ביטחון ממשלתיים בלעדיים. מיד לאחרי ההתנתקות נשרפו בתי כנסת ישראליים, נהרסו ונבזזו בתים שפונו. הארגונים הפלסטיניים הגבירו את שיגור הרקטות לעבר יישובי עוטף עזה והפציצו גם את העיר שדרות ויישובים הקרובים לגדר המערכת.

ב-1947 מינתה עצרת האו"ם ועדה, שתבדוק את שאלת ארץ ישראל. הוועדה פרסמה את מסקנותיה בצורת תכנית החלוקה ובנובמבר באותה שנה נערכה הצבעה באו"ם על התוכנית: כ- 60% משטחי המדינה היהודית היו אמורים להימצא במדבר הנגב הצחיח, בעוד שבבעלותם של הערבים היו אמורות להיכלל מירב הקרקעות החקלאיות. ירושלים אמורה הייתה להישאר מחוץ לשתי המדינות ואמור היה לקום בה ממשל של אזור בינלאומי, סידור שהיה מבודד מאה אלף יהודי ירושלים ממדינתם. 33 מדינות תמכו בתכנית, 13 התנגדו, 10 נמנעו ואחת נעדרה. היישוב העברי חגג את ההחלטה, בעוד שהערבים ראו בהחלטה אסון והחליטו לסכל אותה בכוח.

רוצים לדעת עוד על יחסי ישראל והעולם הערבי? לחצו כאן

ישראל שואפת לדו קיום ושלום צילום: באדיבות משרד התיירות

  צור קשר